.אז אחרי שעפתי כל כך גבוה בקיץ, הגיע החורף, הגיעו הקור והחושך. התחושה התעצמה, העמיקה פנימה, דרך העור והעצמות, היא חצתה את גופי, ונתנה לי לראות ולהיות נוכחת מתוכי
עמוק בפנים. נותנת במה לקור ולחושך, כי הם קיימים בי ומשתוקקים לתשומת לב.
עמוק פנימה, נתתי ללב שלי להקרין על כל פינותי החשוכות. אור על החושך. אני עדה לעצמי, במקום ריק מכל דבר, בתוך הגוף, אני שוהה, חווה את התנועה הזרימה, הקול. טובלת בנוזלים. אל תוך גופי, מקדשי, אהובי, משכן רוחי. ובעצם, חם בפנים, ונעים
החורף עבר, והנה האביב, ניצנים וציוצים, השמש חמימה, הרוח מלטפת ולוחשת לי לצאת. הכול כל כך עדין ורך לאט לאט מתמתחת, מזיזה את האגן. יש חיים, יש תנועה. יש יופי
ממלאה את עצמי בנשימה. ועוד אחת
נעים בגוף. גם בפנים. גם בחוץ. נעים בלב, להתעורר בחיבור למה שיש
בלי להיות עסוקה בעצמי, או באחרים, אני פשוט מהלכת בעולם, בחוץ, בפנים, רוקדת את מה שבא, ביחד או לבד, כואב או נעים
זה חי! וזה זה
בחוץ בפנים, נכנס יוצא
כן זוהי תנועת החיים
