לחיות בראש, זה מה שרובנו רגילים . מלאים במחשבות על מה היה או מה יהיה, על מה שאין, מה שחסר. זה פשוט מרתק. אני חיבת לומר. הסיפורים הם בהחלט דבר ממלא!!!
ממלאים את חיינו בסיפורים, שאת חלקם הגדול אנחנו ממציאים, כי טכלס לא יודעים. לא יודעים באמת מה האחרים חושבים, אפשר פשוט לדמיין, או לנסות להבין, להסביר, וגםת איך כבר משתחררים מהצורך שבנו לשלוט בחיים? בעיקר מלשלוט בחיים של האחרים, כי את השליטה באחר להתמיר באבולוציה אישית, פנימית.
משחררת את השליטה בבחוץ הדורשת כל כך הרבה מאמץ, לרב ללא תוצאות. להחזיק את הדמות, את הצורה. לרצות?לתת מענה לציפיות ולצרכים של הסובבים אותנו, בקיצור לשים את עצמינו בצד. ולשכוח!!! ופתאם לא לדעת בשביל עצמינו. לא לדעת מי אנחנו?
בהיותי בנויה לפי החיצון, אין אני לי.
אני תלותית באחר ולרב חסרת אונים אל מול הצורך שלי, אל מול הכאב. אני פשוט לא יודעת לתת לעצמי!!!קצת הזוי, לא?
איך אני חוזרת לאיזון, זאת אומרת קבלה ונתינה מאוזנים. שקט פנימי. ידיעה. הרמוניה. לחזור ולהתפתח מבפנים, לראות אותי. לדעת אותי. להאמין בי. לאפשר לעצמי לחיות במלאות מתוכי. ולקרון את מי שאני החוצה. את מה שיש עכשיו. פשוט לפנות לעצמי מקום.
לחוש אותי, את קיומי, את גופי.לשמוע, לנשום את חיי פנימה. להתחבר, לפנות זמן, לשמוע את שבא מבפנים: שמחה, כאב, עצב, בלבול, עונג, אהבה או פחד. לנשום אותית לשים לב אל עצמי, היא הדרך לחיבור. מתחברת לחיי, מאפשרת זרימה (דרך הנשימה למשל), מתחברת למה שיש עכשיו!פה! פשוט פה!
פה במקום בו אני נמצאת עכשיו, אני חיה!אני ערה!אני בטוחה!אני איתי!
וככל שאני איתי, מתרגלת להיות איתי. ככל שאני אוהבת. בהודיה לגוף הזה, לחיים בגוף הנפלא הזה.
מרכז הוויתי, גופי, מקדשי, פה, חי על האדמה, מחובר מבפנים החוצה! ובהייותי מחוברת, נושמת, יודעת, נוכחת.
בהודיה!
אני בלב!
אחד איתך
אחד איתך
מקורקעת לאדמה, אני אחת וכך יכולה לעוף
בתוך בטן אדמתי אני נמסה. להיות היא.
אני אתה. אני היא
ובהתמזגותי,
אני
א ה ב ה
אהו!